פסק-דין בתיק תא"מ 34624-02-11

1.         בפניי תביעה שהוגשה על ידי התובע, עורך דין במקצועו לתשלום שכר טרחתו בסך של 17,637 ש"ח וזאת בהתאם להוראות הסכם שכר הטרחה שנערך בינו לבין הנתבעת.

2.         תחילתה של תביעה זו כתביעה קטנה שהוגשה לבית המשפט לתביעות קטנות ביום 17/2/2011 אשר הועברה לבית משפט זה לאחר שהתובע עתר בבקשה למתן צו עיקול וזאת על פי החלטת כבוד השופטת נגה שמואלי- מאייר מיום 29/3/2011.

3.         העובדות שאינן במחלוקות :

            בין התובע לנתבעת מספר 1 (להלן: "הנתבעת") נחתם ביום 8/11/2010 הסכם שכר טרחה כללי לייצוגה בהליכים משפטיים כנגד בעלה, מר רז עופר (להלן: "הנתבע").

            הסכם שכר הטרחה הינו הסכם כללי הכולל מחירון עבור כל פעולה שמבוצעת בתיק אשר צורף וסומן כנספח א' לכתב התביעה.

            התובע ביצע בתיק מספר רב של פעולות לרבות הגשת כתבי בי- דין בבית משפט לענייני משפחה ובבית הדין הרבני.

            לנתבעים נקבע דיון בבית הדין הרבני באשדוד ביום 7/2/2011 ויום קודם למועד הדיון התקיימה שיחה בין התובע לנתבע ובה הודיעה הנתבעת לתובע שאינה מעוניינת שיגיע לדיון.

            על אף האמור, התייצב הנתבע לדיון שנקבע בבית הדין וטען שמדובר בהסכם שנעשה תחת לחץ ובניגוד לאינטרס של הנתבעת ובתה ואף טען שהנתבעת חייבת לו עשרות אפי שקלים עבור שכר טרחה.

            בסופו של יום שוחרר התובע מייצוג הנתבעת.

            לאחר הדיון בבית הדין הגיעה הנתבעת למשרד התובע יחד עם הנתבע, אשר על פי בקשת הנתבעת נכח בפגישה  ובסופו של יום חתמה הנתבעת על מסמך לפיו היא מודה בקיום כלל הפעולות ובגובה שכר הטרחה שנגבה עבורן ואף חתמה על מסמך לשחרור התובע מייצוגה.

            בנוסף, אין מחלוקת שהנתבעת שלמה לתובע סך של 23,000 ש"ח לתובע על חשבון שכר הטרחה ואף אין מחלוקת שלאחר שניתן פסק דין כנגדה בהיעדר הגנה ביום 24/10/2011, משלא התייצבה לדיון שנקבע בתיק וחויבה לשלם לתובע סך של 17,637 ש"ח, עוקל מחשבונה סך של 17,000 ש"ח.

            בסופו של יום, בוטל פסק הדין שניתן בהיעדר הגנה, אולם לעת עתה, הסכום שנגבה בסך של 17,000 ש"ח נמצא אצל התובע ולא הוחזר לנתבעת.

4.         טענות התובע

            כתב התביעה בסדר דין מהיר שהוגש לאחר העברת התיק לבית משפט זה, הוגש תחילה אך כנגד הנתבעת. בתביעתו טען התובע, שחרף העובדה שהנתבעת נדרשה לשלם לו את שכרו מראש ובמזומן היא בקשה ממנו, שלנוכח מצבה הכלכלי  יסכים לבצע הפעולות הנדרשות מבלי לקבל מראש שכר טרחה תוך שהיא מתחייבת כלפיו שברגע שתקבל כספים מכל מקור שהוא, תשלם את יתרת שכרו.

            לטענתו, ביצע מספר רב של פעולות כאשר כולן נעשו בידיעתה ובשיתוף פעולה של הנתבעת. בנוסף, לנתבעים נקבע דיון בבית הדין הרבני באשדוד ביום 7/2/2011 והוא ועובדי משרדו ניסו כבר שבוע לפני הדיון להשיג הנתבעת ללא הצלחה. רק ערב הדיון ענתה הנתבעת לטלפון ואז הודיעה לו שבכוונתה לחתום על הסכם גירושין שנוסח על ידי בעלה והוא הודיע לה שעליה להציג לו ההסכמות על מנת שיוכל לבחון אותן וליתן דעתו המקצועית.

כן טען שלאחר שהנתבעת ציינה בפניו את חלק מעיקרי ההסכם בעל פה הודיע לה שאסור לה לחתום עליו ועל אף האמור הודיעה לו הנתבעת שבכוונתה לחתום על ההסכם ולאשרו בדיון ואף הודיעה לו שאינה מעוניינת שיגיע לדיון. משכך, ביקש הנתבע שתגיע למשרדו על מנת לחתום על בקשה מוסכמת לשחרורו מייצוג ועל מנת להסדיר חובה עלפיו והיא הודיעה שתגיע תוך חצי שעה, אולם בסופו של יום שלחה הודעת S.M.S כי אינה מתכוונת להגיע למשרדה ומשכך התייצב לדיון וביקש להשתחרר מייצוגה עקב התנהגותה ובית הדין שחררו מייצוג.

לאחר הדיון בבית הדין הרבני  הגיעה הנתבעת למשרדו תוך כדי שדרשה שהנתבע יהיה נוכח בפגישה. בפגישה זו פרט התובע את דרישותיו להשלמת יתרת שכר טרחתו ואף עבר עם הנתבעת על כלל הפעולות שביצע וזו הסכימה עימו ואף נמסר לה מכתב דרישה עליו חתמה. כן חתמה על הגשת בקשה לשחרור מייצוג מבית משפט לענייני משפחה באשדוד.

על אף האמור, טרם שולמה יתרת שכר הטרחה לטענתו ומשכך הגיש התביעה כנגד הנתבעת לתשלום יתרת שכר טרחתו.

5.         בהתייחס לתביעה שהוגשה כנגד הנתבע מספר 2, טען התובע שביקש לצרפו כנתבע לאחר שעתר למתן עיקולים כנגד הנתבעת, שכן בעת הגשת התביעה היתה הדירה רשומה על שם שני הנתבעים בחלקים שווים. אולם בעת ביצוע העיקול הסתבר שביום 14/3/2011 בצעה הנתבע מחטף עם הנתבע והעבירה לו זכויותיה בדירה.